מגזין אינטרנטי מספר 54
יולי 27th, 2017
חזי נגר
מגזין אינטרנטי מספר 54 פרשת דברים אב תשע"ז
שלום לכל אוהבי/חברי מרכז מיכאל
תגובות (במייל חוזר) לדברים הנכתבים, יתקבלו בברכה.
פרשת דברים
בפרשה זו מתחיל משה להכין את בני ישראל למעבר מהשהות במדבר לכניסה לארץ ישראל, מעבר המצריך הכנה נפשית ורגשית מכוון שבמשך 40 שנה שחיינו במדבר חווינו נסים אלוקיים בכול יום מחדש, בזכות ענני הכבוד, המן הוא הלחם מן השמים, באר מרים ועוד הרבה נסים.
כחלק מההכנה לכניסה לארץ ולאחר שהתאפק במשך שנים רבות, משה רבנו מוכיח את בני ישראל על הטעויות שעשינו במדבר.
מדוע לחכות זמן כה רב? משה רבנו הבין את המשמעות של תוכחה וביקורת, בדרך כלל במקום לחזק את הקשר היא גורמת ריחוק בין המוכיח למוכח, וכאן סמוך לפטירתו משה יודע שזה כבר לא משנה, הגיע הזמן להוכיח.
כאשר אנו רואים כיצד התנהגנו עם משה רבנו ואת אורך הרוח בו נהג משה במשך שנים רבות, ניתן להתפעל ולחשוב על צדיקותו של משה רבנו או להבין שבעצם לא כדאי להוכיח כול כך הרבה פעמים, תוכחה מרובה מרחיקה במקום לקרב ולכן משה מיעט בה במשך כול השנים.
מי ייתן ונזכה גם אנו להבין מתי כדאי להתנהג באורך רוח!
בברכה
הרב יחזקאל
הקשר בין פרשת דברים להפטרה ישעיה א' – שבת חזון
השבת היא השבת שלפני תשעה באב. השבת השלישית משלשת שבתות הפורענות. הפטרת השבוע היא הפרק הראשון של ישעיה: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". השבת כולה נקראת על שם ההפטרה: שבת חזון. הקריאה בתורה בשבת חזון היא תמיד בפרשת דברים. ספר דברים הוא תמצית נאומיו של משה רבינו לעם העומד לפני הכניסה לארץ ישראל. נאומיו הראשונים של משה הם נאומי תוכחה. משה סוקר את תולדות העם מבקר אותו על מעשיו, ומוכיח אותו. על מטרתם של דברי התוכחה של משה לעם ישראל אומר הרמב"ן בהקדמתו לפירושו לספר דברים: "וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקב"ה במידת רחמים וזה להודיע חסדיו עמהם, ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזירו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם, ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במידת רחמים יתנהג עמהם לעולם, שלא יאמר אדם לא אוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מידת הדין מתוחה כנגדו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכעניין שאמר הכתוב כי עמך הסליחה למען תורא. אין פניה של התוכחה אל העבר אלא לעתיד. תפקידה לחזק את הלב, לעורר לתשובה, לטעת תקוה לעתיד טוב יותר ונקי יותר מחטא.
את הפסוק: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם" אנו נוהגים לקרוא במנגינה של מגילת איכה. גם את פסוקי התוכחה שבהפטרה אנו קוראים בניגון של איכה. גם בפסוקי ההפטרה מופיע פסוק הפותח באיכה: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט, צדק ילין בה ועתה מרצחים." על הקשר בין הפסוקים עומד המדרש בפתיחה לאיכה רבתי: "משה ראה את ישראל בכבודם ובשלותם ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם. ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: איכה היתה לזונה קריה נאמנה. ירמיהו ראה אותם בניוולם ואמר: איכה ישבה בדד העיר רבתי עם. בזמנים שונים, מתוך תנאים שונים, בעקבות חטאים שונים בוקעת ועולה הקינה: איכה. איכה היא בכיית הדורות כולם. בתוכחתו מזכיר משה בהרחבה את חטא העם בעקבות חטא המרגלים, כשנתגלו חוסר האמונה וחוסר הרצון לעלות לרשת את הארץ להתמודד עם קשייה. ויבכו העם בלילה ההוא – אמר רבה א"ר יוחנן, אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות. אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש ליחרב. החטא הקדמון הוא הסיבה והגורם למפלות ולמכות בדורות כולם. הנביא פונה אל העם בקריאה הוי גוי חוטא. הוי היא מילת קריאה המביעה צער על רעה שבאה, המביעה חרדה מן הבאות, אך יש בה גם מנגינה של איום. הנביא מזדעזע מכובד עוון העם, מביע את צערו על גודל העונש על החטא ועל המצוקה בה נתון העם, ומאיים בפורענות שעתידה לכלות את הרשעים. וכמה קרובים דבריו של ישעיה שנקרא בהפטרה: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה וגו'", לדבריו של ירמיה הנביא במגילת איכה שנקרא בתשעה באב. תוכחתו הקשה של ישעיה בן אמוץ מתאימה לעיקר תכנה של תוכחת משה בפרשת דברים.
עם ישראל שוקע בימי בין המצרים באבל ובעצבות ומצהיר כי כשם שאנו יודעים להתאבל על חורבן ועל ימי התפארת שחלפו, כן יודעים אנו להאמין ולקוות כי תקויימנה ההבטחות אשר הבטיחה לנו התורה והבטיחו לנו הנביאים כי ימי הזוהר ישובו. בתוכחתו מבטיח ישעיה בשם ה': "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו". את ההפטרה מסיימת הההטחה שכולה תקווה: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".
בהפטרה יש פסוקים שאנו משתמשים ומשלבים גם היום …" בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי". פסוק חזק המדבר על בגידה, על כפיות טובה וכפיות תודה.
או "ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן."
השור והחמור יודעים בדיוק מי בעליהם המאכיל אותם לעומתם עם ישראל לא מכיר בבעליו ולא מוקיר תודה על מה שהוא עושה עבורם.
הקטע הבא ממש מתאים לתקופתנו עם ריבוי השחיתויות. מסתבר שהמנהיגות המושחתת שלנו לא המציאה דבר "כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.
חבל.
שבת שלום ובשורות טובות צמרת
*לזמני השבת לחצו על הקישור המצורף
מרכז מיכאל – בית ללימודי יהדות ורוחניות – רחוב אחוזה 117 קומה ב' רעננה
054-6365057 ת.ד. 145 רעננה 4310101
