פרשת עקב
פרשת השבוע מתחילה עם המילים "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". משה משרטט לבני ישראל (וגם לנו – כמובן) את המצב הרוחני שבו חייבים להימצא כדי שיישוב הארץ בשלום ובבטחה יהיה אפשרי בכלל. משה מצייר לנו מה היא בכלל רוחניות ומה מהות הקשר שלנו עם אור הבורא שבלעדיו לא יתאפשר שום הישג בחיים שלנו. ואז התורה ממשיכה למנות את כל הברכות שיתחילו לזרום לחיים שלנו אם נשמור את משפטיו של הבורא. מה הן "משפטיו" של הבורא?
מובן לנו כבר שאנחנו חייבים לשאול "למה בחרה התורה במילה עקב?".
המילה עקב מזכירה את העקב, החלק הכי נמוך בגופנו, שעליו נשען כל הגוף. כל מי שעוסק ברפלקסולוגיה יודע שניתן לזהות את תחלואי האדם על ידי אבחון במצבה של כף הרגל. ומאידך גיסא, ניתן לרפא את כל הגוף על ידי טיפול בכף הרגל. האר"י הקדוש מסביר שכל האנושות היא ניצוצות מגופו ומנשמתו של האדם הראשון שהתנפץ אחרי החטא. כך שתיקון חטאו של האדם הראשון (ושל חווה שהיא חלק ממנו) מוטל על כל אחד מהמין האנושי. כל אדם בא מחלק שונה מגופו או מנשמתו של האדם הראשון. האר"י הקדוש גם מסביר שהחכמים והחסידים הראשונים והאחרונים כבר תיקנו את מרבית חלקיו. לכן, הנשמות שנותרו שטרם תוקנו הם בעצם הנשמות הכי נמוכות, הנשמות שלנו, ששורשם הוא מהעקב של האדם הראשון. כשאלה יתוקנו, יבוא לידי ביטוי תיקונו של כל הגוף.
העקב מקושר לספירת המלכות או לרמת ההוצאה לפועל של כל הפעולות שקדמו לה. רק שם ניתן לשלוט בגורל. רק שם, במלכות ניתן לנצח במלחמה שנברא היקום למענה והיא לנצח את השטן ולתפוס את מקומנו הראוי בתור בורא. יעקב אבינו נקרא יעקב מכוון שבזמן לידתם החזיק בעקב של אחיו התאום, עשו, כדי לשלוט בו ובבוא הזמן להכניע אותו. הוא כבר קבע בזרע התהליך של צאצאיו את היכולת לנצח את השטן במלחמה על השליטה של מערכת הקדושה במתרחש בעולם.
הישורת האחרונה שנותרה לנו עד לכניסת האלף השביעי שבו כבר לא תהיה אפשרות של תיקון נקראת בארמית "עקבתא דמשיחא" או "עקבות המשיח" (תהילים פט,נב). אבל מה מעקב את המשיח? למה אין לו כבר ולו מעט ביטוי בחיים שלנו? התורה מציינת שזה רק מכוון שעוד לא הגענו למדרגה שבה אנחנו מוכנים לשמוע את משפטיו של הבורא. ושאלנו, מה הם משפטיו של הבורא? הרי אנחנו מקיימים את המצוות וחלקנו אף מדקדק בהם. התורה מסבירה שכל תכליתה של העבודה הרוחנית שתביא אותנו לעלות על "עקבותיו של המשיח" היא " ללכת בכל דרכיו לדבקה בו" (דברים יא,כב). התורה משתמשת במילה דבקות בקשר שאמור להיות לנו עם הבורא. מה זה דבקות? הרי ברור לנו שאי אפשר להדביק שני חפצים שצורתם שונה כך שיהיו כאחד. איך אפשר להדביק אותנו, כאשר אנו נשלטים על-ידי הרצונות האנוכיים שלנו, ביחד עם הבורא שכל רצונו הוא רק לתת. ובכל זאת, זה "כל" מה שהבורא רוצה מאיתנו!! אם כן, ועל אף שהיא נשמעת בלתי אפשרית, מסתבר שהמשימה הזו היא אפשרית בהחלט. איך אפשר לשנות את הטבע שלנו כדי שיהיה בשיווי צורה עם הבורא?
כתוב בפרשה "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוהך". זה תמוה? הרי אין צורך בלקיחת רשות כדי לאכול ולשבוע. הבורא נתן לנו את כל הטוב כפי שציינו לנו חכמנו בתלמוד, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק כך הפרה רוצה להיניק". אז למה צריך לברך?
בתחילת פירוש ספר הזהר לפרשה כתוב: " מצווה היא לברך את הקב"ה …. ואם אינו מברך, הוא נקרא גזלן. משום שהברכות שהאדם מברך באים למשוך חיים ממקור החיים ומשם בא להימשך לכל העולם". ומסתבר מדברי הזהר שעל אף שמקור השפע בעולם הוא אכן הבורא, הוא לא מגיע ישירות לעולם. מי שגורם לשפע להימשך הוא אותו אדם שמושך את השפע דרך הברכות שלו ומשם לאותה מדרגה שנקראת "הקדוש ברוך הוא" (שהיא ספירת תפארת של זעיר אנפין שמצוין על ידי האותיות יה"וה) ורק אז יש לקדוש ברוך הוא את מה להשפיע לעולם. לכן אדם שנהנה בלי להבין שכל מה שהוא קיבל הוא רק אמצעי שדרכו הבורא יכול להשפיע לעולם, נקרא גזלן. התורה מנפצת לנו את האשליה שניתן להאשים את הבורא בכך שישנם רעבים בסומליה ולתהות למה הוא לא דואג להם. התורה מטילה את האשמה בכל אחד מאיתנו. אנחנו אחראים לגורל העולם ולא אחר. התודעה הזו נקראת "דבקות". כאשר כל פעולה או מילה או מחשבה שלנו הופכת לאמצעי לגילוי שפע ואהבה בעולם, רק אז יכול השפע והשובע הרוחני להתגלות בחיים שלנו.
והיה עקב תשמעון…הבורא מדבר אלינו כל הזמן. אבל אין לנו את היכולת לשמוע אותו מכוון שהשפה שבה השכל שלנו פועל היא שפה שונה ואף הפוכה מהשפה שבה הבורא מדבר. כשנתחיל לזכך את עצמנו ואת הרצונות שלנו וניקח אחריות על עולם שהבורא נטע אותנו בתוכו כדי לשמור עליו אז נתחיל לשמוע ולהבין את שפתו של הבורא. כל השפע שהתורה מדברת עליו יתחיל אז לזרום. המפתח לחיים טובים נמצא כאן, ביכולתנו לשמוע. אם לא נקשיב לכאבו של האחר לא נוכל לשמוע את קולו של הבורא. הקריאה הזו מציבה לנו הזדמנות לבקש לשמוע את מה שהבורא אומר ומה הוא מדריך אותנו לעשות.
חשוב לציין שהערך המספרי של המילה עקב הוא זה של מספר המילים שבעשרת הדברות הראשונות (פרשת יתרו). כפי שלמדנו בפרשת יתרו וגם בפרשת ואתחנן, עשרת הדברות הם ההוצאה לפועל של עשרת המאמרות שבהם נברא העולם.
וזה כוחה של הפרשה הזו. על ידי הקריאה הזו אנחנו מעוררים בתוכנו את הזיכרון לתכלית הבריאה שלנו והיא להיות שותפים לבורא במלאכת הבריאה. נוכל לקבל את הכוח שיעזור לנו לזכך את עצמנו ולהתחיל לשמוע את מה שהבורא אומר ומה הוא מציע לנו לעשות כדי לנהל את החיים שלנו בצורה נכונה.
כח נוסף המתגלה בפרשה זו קשור למציאת בני זוג ! אחד הפרושים בכתבי האר"י בספר הליקוטים , פרשת עקב ,מסביר את הפסוק " לא על הלחם לבדו יחיה האדם " שפסוק זה קשור לחשיבות חיי זוגיות עם בן זוג מתאים ! לכן בשבוע זה יש פתח רוחני לבקש בן/בת זוג מתאימים !