פסוק אישי – פסוק מהתנ"ך המתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה

בספר 'כף החיים' כתב: "טוב לאמר פסוק אחד מן התורה או מן הנביאים או מכתובים קודם יהיו לרצון (האחרון שבתפילת העמידה), המתחיל בשמו וסיים בשמו".

בספר 'ערוך השולחן'    "ועוד נוהגים לומר פסוק המתחיל באות של שמו ומסיים באות של שמו".

בספר 'טעמי המנהגים' הביא בשם זרע קודש: "טעם שתקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפילת ח"י פסוק שרומז בו שמו של אדם שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו, כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכל אחד מישראל חלק אלקי קדוש…."

הסגולה:

רש"י מסביר על הפסוק "ותושיה יראה שמך" (מיכה ו,ט) "מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילתו מגיהינום".

ובקיצור ספר 'שני לוחות הברית' כתב: ידוע מה שנכתב לעיל בענייני גיהינום וכן הוא בספר הכוונות בעניין חיבוט הקבר, הרשעים אינן יודעים שמם בקבר, ומכין אותם מכות אכזריות ומי שאומר בחייו כל יום פסוק אחד המתחיל בתחילת אות משמו וסיים בסוף אות משמו דהיינו אותו השם העולה עמו לספר תורה שהוא שם הקדוש . . ומי שאומר פסוק כנ"ל, היא סגולה שלא לשכוח שמו . . ויאמר אותו בשמונה עשרה קודם יהיו לרצון בסוף התפילה.

למציאת פסוק המתאים לשימכם לחצו כאן