מגזין אינטרנטי מספר 38
מרץ 23rd, 2017
חזי נגר
מגזין אינטרנטי מספר 38 פרשת ויקהל/פקודי אדר תשע"ז
שבת החודש – מברכים את חודש ניסן
שלום לכל אוהבי/חברי מרכז מיכאל
פרשת ויקהל פיקודי
הפרשה עוסקת בבניין המשכן בפועל, בצלאל מתברך מלמעלה בחכמה ובתבונה לעשות את מלאכת המשכן, נלמד מזה שעל מנת לבנות משכן יש צורך בחכמה ותבונה!
בצלאל היה נער בן 13, כלומר זך ונקי והתברך בקדושה שתשרה עליו השכינה, חכמה ותבונה.
ביתו של אדם הוא משכן, על מנת שנשכין את השכינה בבית יש להיות נקי מהרצונות האנוכיים, יש צורך להתנהג בקדושה, חשוב לקנות חכמה כלומר ללמוד את חכמת היהדות ולהשתדל בלימוד!
תחילתה של התפתחות רוחנית בתיקון המידות, מומלץ ללמוד את דברי רבי חיים ויטאל בתחילת סיפרו "שערי קדושה".
הקדושה והחכמה נקנים בעמל רב, הטומאה והקליפות באים בחינם, בקלות, אינסטנט.
הגאווה, הכעס, העצבות, הקנאה, התאווה, מכניסים צרות למשכן הפרטי והכללי,
כמו כן יש סיפור בספר הזוהר על אדם שהלך לחפש רפואה לבנו במערה שם שכנו כוחות מצד הטומאה, כאשר ראו אותו חכמים בדרכו למערה אמרו לו שטעות ללכת לבקש הרפואה בדרכים שהם מחוץ לדרך הקדושה, הוא לא שמע ולבסוף בנו מת בניסיון של אביו לבקש רפואה לבנו, כאמור אין מה לחפש מחוץ לדרך הקדושה!
השבת נקראת שבת החודש על שם קריאה מיוחדת בתורה המתווספת לקריאה הרגילה בשבת. מדובר על המצווה המיוחדת שקיבלנו במצרים "החודש הזה לכם" מצוות קידוש החודש. בפנימיות מוסבר שניתנה לבני ישראל שליטה על התהליכים בעולם ע"י השליטה בזמנים, קביעת ראש החודש קובעת מתי יהיו החגים וכיצד יראה לוח השנה!
יש כוח מיוחד בהתחלה, בזרע, בפעם הראשונה שעושים משהו, והפעם הראשונה בה בני ישראל קבעו וברכו את החודש היה בחודש ניסן שהוא ראש החודשים. כתוצאה מהקביעה הראשונה וכן כתוצאה מכך שראש חודש ניסן הוא ראש החודשים, קיימת אנרגייה מיוחדת בראש חודש ניסן, כוח להשפיע על 12 חודשים הבאים של חיינו, בתחום המיוחד של מלחמה או שלום, האם בשנה הקרובה נצליח לחיות בשלום עם עצמנו או לא, בשלום עם הקרובים אלנו או לא וכן הלאה.
הרב אשלג כותב בספר מתן תורה את מה שכתוב בגמרא "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"
כדי שתהיה ברכה אמיתית חייבים שלום פנימי!
האם אתם חיים בשלום עם עצמכם? באמת? אולי אתם משלים את עצמכם?
כדאי להקשיב לשיעור בנושא הזה
לחצו על הקישור
בברכת שבת שלום, הרב יחזקאל נגר
הקשר בין השבת להפטרה
פרשת ויקהל – פיקודי והפטרה יחזקאל מה' – מו'
ההפטרה עוסקת בעניין סדר הקרבת הקרבנות בעיקר בפסח, פרים כבשים ואיילים מועלים לקרבן במגוון דרכים וזמנים, זהו החיבור לפרשת ויקהל – פיקודי במסגרת עבודת המשכן – המקדש.
את עיני צדו מספר פסוקים העוסקים בכניסה ויציאה של הכהן ושל העם, דרך אלו שערים, האם ייסגר השער אם לאו?
ושאלתי את עצמי מה עניין השער?
מו' א כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. ב וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל-מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-עוֹלָתוֹ וְאֶת-שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל-מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא-יִסָּגֵר עַד-הָעָרֶב. ג וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם-הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי יְהוָה….
ח וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא. ט וּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יצאו (יֵצֵא). י וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ…..
יב וְכִי-יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה עוֹלָה אוֹ-שְׁלָמִים נְדָבָה לַיהוָה וּפָתַח לוֹ אֶת-הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים וְעָשָׂה אֶת-עֹלָתוֹ וְאֶת-שְׁלָמָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְיָצָא וְסָגַר אֶת-הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ.
אולי,אם יורשה לי להציע פירוש משלי (קטנתי אבל מנסה) היא לומר שיש חשיבות גדולה ל"שער", מתי הוא פתוח ומתי הוא סגור. מי יעבור דרך השער, ובאיזה אופן. שער החצר הפנימית הוא השער שלנו פנימה, כל זאת כדי להתחבר לחצר הפנימית בבית המקדש. זהו שער לשמים. השער הוא גם בזמנים, בהם אנו מקבלים את ההזדמנות את העזרה להתחבר לשערים הפנימיים שלנו ע"י החיבור לשער הפנימי של בית המקדש.
בקבוצת הפסוקים הראשונים מדובר בשער החצר הפנימית הפונה מזרחה. שער זה יהיה סגור כל ששת ימי השבוע ויפתח רק בשבת ובראש חודש. הנשיא עובר דרך אולם השער עוצר על יד מזוזת השער ובינתיים הכוהנים מעלים קרבן עולה (קרבן שנשרף כולו על המזבח) וקרבן שלמים (קרבן שחלקו נאכל ע"י בעליו,חלקו ע"י הכוהנים וחלקו מוקדש לה'). הוא משתחווה בכניסה על מפתן השער מקבל בהכנעה את הקדושה כבר בכניסה ולא ייסגר השער עד הערב. גם העם רשאי להגיע בשבתות ובראשי חדשים אל פתח השער להשתחוות.
כשהנשיא נכנס דרך השער של החצר הפנימית משם הוא יוצא, לטעמי, כי הוא יכול להכיל את הקדושה ולצאת לחלק אותה. לעומתו העם אם מישהו בא מדרום (נגב) יצא דרך שער צפון בפרוש נאמר "לא ישוב דרך השער אשר בא".העניין מזכיר לי את מה שנאמר בפרשת בשלח…"ושבו מצרים" גם בדברים פרק יז' מצווה המלך לא להשיב את העם מצריימה. כמו שזה נראה לי לצאת ולבוא באותה דרך. לא מומלץ, יש לצאת ממקום אחד ולשוב ממקום אחר "כי נכחו יצא".
אדם היוצא למסע חייו, לחיפוש האור, יצא מצד אחד וישוב אחר כך שונה, מואר מצד שני. אם הוא שב באותה דרך סימן ששב לאזור הנוחות שלו, שלא התמודד בדרך החדשה, לא בדק את הוודאות שלו.
הנשיא שבא ראשון והיה "בתוכם", עם העם, יכול לחזור באותה דרך כי הוא כבר צינור המעביר אור.
עם הארץ עוד זקוק לטלטלות הדרך כדי לחזור, לשוב אל ה'. גם ביציאת מצרים בוחר הבורא להוליך את ישראל בדרך חדשה כדי שלא ישובו מצרים. על המלך העתידי, בספר דברים, חל איסור להשיב את העם מצרימה. אדם החוזר על עקבותיו לא מתפתח והוא שב אל הקליפה. רק במוצאי שבת ובמוצאי ראש חודש סוגר הנשיא את השער. חלון ההזדמנויות נסגר בדרך הזאת, ההזדמנויות תיפתחנה בדרכים נוספות ויפתחו שוב בשבת הבאה. מי ייתן ונדע לחבר בין שער החצרות הפנימיים לשערי שמיים.
אהבתי את מה שכתבתי, מקווה שגם אתם.
שבת שלום, צמרת
תגובות (במייל חוזר) לדברים הנכתבים, יתקבלו בברכה.
שבת שלום
רשימת אירועים
כדאי להתבונן בדף הבית באתר
מרכז מיכאל – בית ללימודי יהדות ורוחניות – רחוב אחוזה 117 קומה ב' רעננה
054-6365057 ת.ד. 145 רעננה 4310101
*לזמני השבת לחצו על הקישור המצורף
