מוות קליני שחווה יוסי שריד

יוסי שריד: נשמתי נפרדה מגופי, ראיתי הכל מלמעלה

במהלך שיחה רדיופונית עם בני בשן בגלי צה"ל, סיפר יוסי שריד על מוות קליני שחווה בעבר, כולל היפרדות הנשמה מגופו, תוך כדי צפייה על המתרחש מלמעלה. "מה שקרה לי לא עומד בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי", הודה

כששדרן הרדיו בני בשן החליט להשיק בתכנית הרדיו שלו בגלי צה"ל, "בני ברדיו", את הפינה "בני, אף אחד לא מאמין מה קרה לי", במטרה שבמהלכה יספרו מאזינים על מקרים מפתיעים במיוחד שאירעו להם, הוא לא תיאר לעצמו מהו הסיפור המפתיע הראשון שיתדפק על דלתו, כמעט במקרה.
כשהשר לשעבר, יוסי שריד, עלה לשידור לקראת פינת העברית שלו, שאל אותו בשן, כמעט באגביות, "יוסי, קרה לך משהו שלא האמינו לך?". מכאן ואילך, הנה השתלשלות הדברים. יש לציין שלאחר השידור המקורי, ההקלטה נחשפה לראשונה בתכנית הבוקר של ידידיה מאיר, המשודרת ברדיו קול חי.
וכך סיפר שריד: "פעם מתתי, הייתי מת, וכבר לא הייתי פה. נסענו כל המשפחה במכונית, אני זוכר את הילדים שלי האומללים יושבים מאחור, ובוכים מרה על אביהם שנסתלק, את אשתי חיוורת..".
"אני לא מאמין לך", העיר השדרן.
"זה היה, אבל אף אחד לא מאמין שזה קרה לי", הדגיש שריד. "נסענו באוטו, ופתאום הרגשתי חולשת דעת ופרץ חום עצום, ופתאום הרגשתי שאני מתרומם ומתעופף מעלה מעלה. הרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה".
בני בשן: "רגע רגע, הרגשת תחושה של הפרדה בין נשמה לגוף?".
שריד: "כן. כן. הרגשתי תחושה של יציאת הנשמה. כנשמה מעופפת התבוננתי על פני הכדור, ואז ראיתי את משפחתי ממשיכה לנסוע באוטו, כי אשתי שמה את פעמיה תיכף ומיד לבית החולים. ולשם הגענו בסופו של דבר. כשהגעתי לבית החולים שבתי לעצמי".
בשן: "ובזמן הזה אתה רואה אותם מלמעלה, כמו בסרטים?".
שריד: "אני לא יודע איך זה בסרטים, אולי בסרט הזה לא הייתי. אבל זה קרה בחיים".
בשן: "כלומר, יש ישות נפרדת, שהיא הנשמה שלך?".
שריד: "כן, אתה מדייק. הנשמה, הנפש, נפרדת מהגוף".
בשן: "ויש לה איזשהו מראה חיצוני?".
שריד: "בזה אני כבר לא כל כך זוכר, ואני בכלל לא מאמין בהישארות הנפש, אתה מבין? זה גם בניגוד לאידיאולוגיה שלי".
בשן: "מה שאתה אומר לי פה, וזה שהדברים באו מהפה שלך – מהאנשים הריאליים וההגיוניים והציניים שאני מכיר – (מפתיע). ואתה אומר את זה כעובדה… ראית גם את גופך?".
שריד: "אני לא זוכר שראיתי את גופי, אבל ראיתי אותם. כנראה שגופי נשאר שם, אבל הוא לא היה חלק מהתמונה שראיתי מלמעלה".
בשן: "ואתה בדרכך למעלה?".
שריד: "הגעתי לסוף הדרך, ואני כבר שם וצופה ממרחקים, מהרקיע".
בשן: "ואיך אתה חוזר לגוף שלך?".
שריד: "כשהגעתי לבית החולים, שבתי לעצמי. בני משפחתי לא חיים בזכותי, חס וחלילה. גם כשהייתי איש ´חשוב´ כביכול, הם התרחקו מהחשיבות הזו כרחוק מזרח ממערב, ולא היה להם שום חלק ונחלה בציבוריות שלי. אבל במקרה הזה, משום שהיה מדובר בפיקוח נפש, בחיים ומוות ביד הלשון, אני זוכר שאשתי אמרה באופן מפתיע ובלתי אופייני ´הבאנו את יוסי שריד´. הרופאים התאספו סביבי, התחילו לבדוק אותי, ולהם היה רושם אחד כנראה, שלא אמות ואחיה".
בשן: "איך הם אבחנו אותך?".
שריד: "כאיש חי שעבר איזשהו אירוע לא בהכרח מאובחן מבחינה רפואית. אני אפילו זוכר שהיה שם רופא שאמר שהוא מכיר תופעה כזו, שאדם מרגיש פתאום גל חום פנימי גואה בו, והודף אותו כלפי מעלה. כנראה שזה המקרה, אבל לא הייתה שום אבחנה רפואית. לפעמים אולי הנשמה רוצה להשתחרר ולצאת. היא רוצה חופש, ולהתבונן על דברים אחרים, מתוך הכלוב הפנימי הזה".
"אני לוקח את זה לכל החיים"
בשלב הזה נשמע השדרן בני בשן – לא אדם דתי, יש לציין – מופתע לחלוטין. "יוסי, אני לוקח את הדבר הזה באמת לכל החיים", אמר. "הרבה דברים אני אוהב לחתום מול עצמי ב´אני לא יודע´ גאה. מבחינתי העדות הזו שלך היא העדות המשכנעת ביותר שיכולתי לקבל".
לקראת סוף השיחה סיפר שריד על ספר שקיבל, אודות מקרי מוות קליני, ואמר שהוא כנראה לא הספיק להיפגש עם אוהביו המנוחים ועם הקב"ה, כפי שמתואר בספר, והוסיף שפגישה כזו כנראה לא תקרה, כי הוא לא מאמין כלל.
"אני לא מקבל את הטענה שלך, ואנחנו גם נתווכח על זה מתישהו", אמר בני בשן, הידוע כאמן ושדרן חילוני לגמרי, שנראה כי משהו ייסודי בתפיסתו התערער תוך מספר דקות.
"אין שום השגחה עליונה אלא רצוי מאוד שתהיה השגחה פנימית", אמר שריד. "לחוויה הזו אין קשר לאלוהות ולאבינו בשמיים ולהשגחה העליונה".