מגפה

הסבר מהי מגפה

בהמשך למטה מוסבר מה כדאי להתפלל ולכוון על-פי הקבלה

קורונה

ביקום שלנו יש עקרון של סיבה ותוצאה, מי שגורם למצב מסוים ירוויח או ישלם על מעשיו. מי שגרם לעסק שלו להרוויח ירוויח, וכן ההפך. מי שגרם נזק לחברו ישלם פיצויים על הנזק שגרם, זהו כל עניין פיצויי נזיקין, על אחת כמה וכמה שיש פיצויי נזיקין כאשר מדובר בפגיעה בנפש.

במקורות, המילים נגף, נוגף (בכתיב חסר), מגפה מופיעות במספר מקומות.

לדוגמא, בפרשת משפטים כתוב "ונגפו אשה הרה" הכוונה דחפו/הכו אשה הרה ובמקרה והעובר נפל הדוחף/המכה היה צורך לשלם קנס כספי (הכסף שימש ככפרה), ולפי חוקי "בני נח", כלומר כלל העולם מלבד ישראל, הדין חמור יותר והגורם להפלת ולד חייב מוות.

במקומות אחרים בתנ"ך עניין המגפה מתרחש כתוצאה מעבודה זרה שבני ישראל משתעבדים לה.

מגפת הקורונה החלה בסין ומתפשטת למדינות נוספות בעולם ועכשיו גם לישראל. מגיפה זו מתרחשת כדי להעיר את העולם להיות מודע שיש חוקים ליקום ושלא כדאי לזלזול בהם, במיוחד בקדושת החיים של בני אדם, כולל העוברים, להזכיר לנו את חשיבות האמונה באל אחד ולמשוך ידנו מאמונות זרות. כדאי לנו ללמוד מההיסטוריה הכתובה בספר שופטים המלאה בדוגמאות של סיבה ותוצאה, עזיבת חוקי הבורא גורמת צער וסבל, חזרה לחוקי הבורא מביאה נסים ונפלאות שקט ושלווה לעם ישראל.

פעולות רוחניות לשמירה והגנה בזמן מגפה

  1. לדבוק בכוונה "אין עוד מלבדו" ולכוון בשם הקדוש הרמוז בראשי התיבות אע"מ

  2. לומר פיטום הקטורת עם כוונות פעמיים ביום, בוקר ואחר-צהרים – מצורף קישור לנוסח עם הכוונות. פיטום הקטורת עם כוונות, קישור להורדה: http://ramhal.net/?p=4648
  3. חשיבות אמירת הקטורת
    אמר רבי שמעון בר יוחאי, אילו ידעו הבריות כמה גדולה מעלת פיטום הקטורת היו מעטרים אותה ושמים אותה על הראש כעטרת של זהב (זוהר ויקהל דף רי"ח, ע"ב). "אמר הקב"ה לישראל, מכל הקורבנות שאתם מקריבים לפני, אין חביב עלי כקטורת".
    בספר הזוהר (ח"ב רי"ב, ב) שיבחו מאוד את מעלת אמירת פיטום הקטורת, שעל ידה ניצלים מכל מיני פורענויות. קטרת = ק- קדושה, ט- טהרה, ר- רחמים, ת- תקווה (מדרש תנחומא).
    את קטורת הסמים הקטירו בכל יום פעמיים על מזבח הזהב, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בין הערביים. עפ"י המדרש, יש סודות עמוקים בפרשת הקטורת ויכולתה להציל חיים ולה סגולות רבות.
    סגולות פרשת הקטורת
    כל האומר כל יום "פיטום הקטורת" בשחרית ובערבית, ולא מדלג אפילו תיבה אחת, ומבין את מה שהוא מוציא מפיו, ינצל מכל מיני מאורעות רעים ומהרהורים רעים וממיתה רעה, ויהיה מובטח כל אותו יום שלא יגיע אליו שום נזק, ויינצל מעונשי הגיהינום, ויהיה לו חלק בחיי העולם הבא.
    וח"ו בזמן מגפה אין רפואה טובה יותר מפיטום הקטורת. (וזו הייתה המתנה שנתן מלאך המוות למשה רבנו כשעלה לרקיע לקבל את התורה, שנעשה ידידו וגילה לו סוד זה של הקטורת שמסוגל לעצור המגיפה, וכן האמירה בפה עוצרת את המגיפה).
    כל מי שיתבונן ויקרא בכל יום את פרשת הקטורת ינצל מכל דברים רעים וכשפים של העולם ומכל פגעים רעים והרהורים רעים ומדין רע וממות, ולא יינזק כל אותו היום והס"א (היצר הרע) לא יוכל לשלוט עליו. וכל מי שמשתדל בו וצריך להתבונן במעשה הקטורת ואם יקרא את פרשת הקטורת בכל יום ויכוון בה, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא ויסתלק המוות ממנו ומהעולם, וינצל מכל הדינים של העולם ומכל רע ומדין של גיהינום ומדינם של מלכויות אחרות. 'במקום ההוא שלא מזכירים בכל יום מעשה הקטורת, הדינין שלמעלה שורין בו, ומיתות ומגפות רבות יש בו, ואומות אחרות שולטין עליו, דכתיב "קטורת תמיד לפני ה"', שפירושו, תמיד היא עומדת לפני הקב"ה יותר מכל עבודות אחרות, כי חביבה היא מעשה הקטורת, והיא יקרה וחביבה לפני הקב"ה מכל העבודות ורצונות הטובות שבעולם.
  4. לומר סדר 42 מסעות בני ישראל במדבר בתרגום אונקלוס לשפה הארמית                                            

    אִלֵּין מַטְּלָנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל דִּנְפַקוּ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם לְחֵילֵיהוֹן בִּידָא דְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃ וּכְתַב מֹשֶׁה יָת מַפְּקָנֵיהוֹן לְמַטְּלָנֵיהוֹן עַל מֵימְרָא דַּייָ וְאִלֵּין מַטְּלָנֵיהוֹן לְמַפְּקָנֵיהוֹן׃ וּנְטַלוּ מֵרַעְמְסֵס בְּיַרְחָא קַדְמָאָה בַּחֲמֵישְׁתְּ עֶשְׂרָא יוֹמָא לְיַרְחָא קַדְמָאָה מִבָּתַר פִּסְחָא נְפַקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרֵישׁ גְּלֵי לְעֵינֵי כָּל מִצְרָאֵי׃ וּמִצְרָאֵי מְקַבְּרִין יָת דִּקְטַל יְיָ בְּהוֹן כָּל בּוּכְרָא וּבְטָעֲוָתְהוֹן עֲבַד יְיָ דִּינִין׃ ונְטַלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וּשְׁרוֹ בְסֻכּוֹת׃ וּנְטַלוּ מִסֻּכּוֹת וּשְׁרוֹ בְּאֵיתָם דְּבִסְטַר מַדְבְּרָא׃ וּנְטַלוּ מֵאֵיתָם וְתָב עַל פּוֹם חִירָתָא דִּקְדָם בְּעֵיל צְפוֹן וּשְׁרוֹ קֳדָם מִגְדּוֹל׃וּנְטַלוּ מִן קֳדָם חִירָתָא וַעֲבַרוּ בְגוֹ יַמָּא לְמַדְבְּרָא וַאֲזַלוּ מַהְלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין ‏‏בְּמַדְבְּרָא דְּאֵיתָם וּשְׁרוֹ בְמָרָה׃ וּנְטַלוּ מִמָּרָה וַאֲתוֹ לְאֵילִים וּבְאֵילִים תְּרֵי עֲשַׂר מַבּוּעִין דְּמַיִין וְשִׁבְעִין דִּקְלִין וּשְׁרוֹ תַמָּן׃ וּנְטַלוּ מֵאֵילִים וּשְׁרוֹ עַל יַמָּא דְּסוּף׃ וּנְטַלוּ מִיַּמָּא דְּסוּף וּשְׁרוֹ במַּדְבְּרָא דְּסִין: וּנְטַלוּ מִמַּדְבְּרָא דְּסִין וּשְׁרוֹ בְּדָפְקָה׃ וּנְטַלוּ מִדָּפְקָה וּשְׁרוֹ בְּאָלוּשׁ׃ וּנְטַלוּ מֵאָלוּשׁ וּשְׁרוֹ בִּרְפִידִים וְלָא הֲוָה תַמָּן מַיָּא לְעַמָּא לְמִשְׁתֵּי׃וּנְטַלוּ מֵרְפִידִים וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא דְּסִינָי׃ וּנְטַלוּ מִמַּדְבְּרָא דְּסִינָי וּשְׁרוֹ בְּקִבְרֵי דִּמְשַׁאֲלֵי׃ וּנְטַלוּ מִקִּבְרֵי דִּמְשַׁאֲלֵי וּשְׁרוֹ בַּחֲצֵרוֹת׃ וּנְטַלוּ מֵחֲצֵרוֹת וּשְׁרוֹ בְרִתְמָה׃ וּנְטַלוּ מֵרִתְמָה וּשְׁרוֹ בְּרִמּוֹן פָּרֶץ׃ וּנְטַלוּ מֵרִמּוֹן פָּרֶץ וּשְׁרוֹ בְּלִבְנָה׃ וּנְטַלוּ מִלִּבְנָה וּשְׁרוֹ בְרִסָּה׃ וּנְטַלוּ מֵרִסָּה וּשְׁרוֹ בִּקְהֵלָתָה׃

    וּנְטַלוּ מִקְּהֵלָתָה וּשְׁרוֹ בְּטוּרָא דְּשָׁפֶר׃ וּנְטַלוּ מִטּוּרָא דְּשָׁפֶר וּשְׁרוֹ בַּחֲרָדָה׃ וּנְטַלוּ מֵחֲרָדָה וּשְׁרוֹ בְּמַקְהֵלוֹת׃ וּנְטַלוּ מִמַּקְהֵלוֹת וּשְׁרוֹ בְּתָחַת׃ וּנְטַלוּ מִתָּחַת וּשְׁרוֹ בְּתָרַח׃ וּנְטַלוּ מִתָּרַח וּשְׁרוֹ בְּמִתְקָה׃ וּנְטַלוּ מִמִּתְקָה וּשְׁרוֹ בְּחַשְׁמוֹנָה׃ וּנְטַלוּ מֵחַשְׁמוֹנָה וּשְׁרוֹ בְּמוֹסֵרוֹת׃ וּנְטַלוּ מִמּוֹסֵרוֹת וּשְׁרוֹ בִּבְנֵי יַעֲקָן׃ וּנְטַלוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וּשְׁרוֹ בְּחוֹר גִּדְגָּד׃ וּנְטַלוּ מֵחוֹר גִּדְגָד וּשְׁרוֹ בְּיָטְבָתָה׃ וּנְטַלוּ מִיָּטְבָתָה וּשְׁרוֹ בְּעַבְרוֹנָה׃ וּנְטַלוּ מֵעַבְרוֹנָה וּשְׁרוֹ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר׃ וּנְטַלוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא דְּצִין הִיא רְקַם׃

    וּנְטַלוּ מֵרְקַם וּשְׁרוֹ בְּהוֹר טוּרָא בִּסְיָפֵי אַרְעָא דֶּאֱדוֹם׃ וּסְלֵיק אַהֲרֹן כָּהֲנָא לְהוֹר טוּרָא עַל מֵימְרָא דַּייָ וּמִית תַּמָּן בִּשְׁנַת אַרְבְּעִין לְמִפַּק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם בְּיַרְחָא חֲמִישָׁאָה בְּחַד לְיַרְחָא׃ וְאַהֲרֹן בַּר מְאָה וְעֶשְׂרִין וּתְלָת שְׁנִין כַּד מִית בְּהוֹר טוּרָא׃ וּשְׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלְכָּא דַּעֲרָד וְהוּא יָתֵיב בְּדָרוֹמָא בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן בְּמֵיתֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וּנְטַלוּ מֵהֹר טוּרָא וּשְׁרוֹ בְּצַלְמֹנָה׃ וּנְטַלוּ מִצַּלְמֹנָה וּשְׁרוֹ בְּפוּנוֹן׃ וּנְטַלוּ מִפּוּנוֹן וּשְׁרוֹ בְּאוֹבוֹת׃ וּנְטַלוּ מֵאוֹבוֹת וּשְׁרוֹ בִּמְגָזַת עִבְרָאֵי בִּתְחוּם מוֹאָב׃ וּנְטַלוּ מִמְּגָזָתָא וּשְׁרוֹ בְּדִיבוֹן גָּד׃ וּנְטַלוּ מִדִּיבֹן גָּד וּשְׁרוֹ בְּעַלְמוֹן דִּבְלָתָיִם׃

    וּנְטַלוּ מֵעַלְמוֹן דִּבְלָתָיִם וּשְׁרוֹ בְּטוּרֵי דְּעִבְרָאֵי דִּקְדָם נְבוֹ׃ וּנְטַלוּ מִטּוּרֵי דְּעִבְרָאֵי וּשְׁרוֹ בְּמֵישְׁרַיָּא דְּמוֹאָב עַל יַרְדְּנָא דִּירִיחוֹ׃ וּשְׁרוֹ עַל יַרְדְּנָא מִבֵּית יְשִׁימוֹת עַד מֵישַׁר שִׁטִּין בְּמֵישְׁרַיָּא דְּמוֹאָב׃ וּמַלֵּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה בְּמֵישְׁרַיָּא דְּמוֹאָב עַל יַרְדְּנָא דִּירִיחוֹ לְמֵימַר׃ מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי אַתּוּן עָבְרִין יָת יַרְדְּנָא לְאַרְעָא דִּכְנָעַן׃ וּתְתָרְכוּן יָת כָּל יָתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וְתַבְּדוּן יָת כָּל בֵּית סִגְדַּתְהוֹן וְיָת כָּל צַלְמֵי מַתְּכָתְהוֹן תַּבְּדוּן וְיָת כָּל בָּמָתְהוֹן תְּשֵׁיצוֹן׃ וּתְתָרְכוּן יָת יָתְבֵי אַרְעָא וְתִתְּבוּן בַּהּ אֲרֵי לְכוֹן יְהַבִית יָת אַרְעָא לְמֵירַת יָתַהּ׃

    וְתַחְסְנוּן יָת אַרְעָא בְּעַדְבָּא לְזַרְעֲיָתְכוֹן לְסַגִּיאֵי תַּסְגּוֹן יָת אַחְסָנַתְהוֹן וְלִזְעֵירֵי תַּזְעֲרוּן יָת אַחְסָנַתְהוֹן לִדְיִפּוֹק לֵיהּ תַּמָּן עַדְבָּא דִּילֵיהּ יְהֵי לְשִׁבְטֵי אֲבָהָתְכוֹן תַּחְסְנוּן׃ וְאִם לָא תְתָרְכוּן יָת יָתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהֵי דְּתַשְׁאֲרוּן מִנְּהוֹן לְסִיעָן נָטְלָן זֵין לְקִבְלְכוֹן וּלְמַשְׁרְיָן מַקְּפָנֵיכוֹן וִיעִיקוּן לְכוֹן עַל אַרְעָא דְּאַתּוּן יָתְבִין בַּהּ׃ וִיהֵי כְּמָא דְּחַשֵּׁיבִית לְמֶעֱבַד לְהוֹן אַעֲבֵיד לְכוֹן׃

  5. לומר תפילת אנא-בכוח לפחות פעמיים ביום אחרי אמירת הקרבנות (רצוי עם הכוונות המופיעות בספר המדיטציה הקבלית).

    אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה.                 אֹבְ"גָ יֹתְ"ץָ

    קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.                  קֹרְ"עָ שֹטְ"ןָ

    נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם.                נֹגְ"דָ יֹכְ"שָ

    בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם.          בֹטְ"רָ צֹתְ"גָ

    חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ.                  חֹקְ"בָ טֹנְ"עָ

    יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.                 יֹגְ"לָ פֹזְ"קָ

    שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת.        שֹקְ"וָ צֹיְ"תָ

    ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

  6. לומר מזמור צ"א בתהילים שכוחו לשמירה ולכוון בשמות שני מלאכי השמירה. (מופיעים באותיות כחולות וסגולות)

תהילים פרק צ"א

א  יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן;    בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.

ב  אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי;    אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.

ג  כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ;    מִדֶּבֶר הַוּוֹת.

ד  בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה;    צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.

ה  לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה;    מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.

ו  מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ;    מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.

ז  יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ:    אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.

ח  רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט;    וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

ט  כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי;    עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.

י  לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה;    וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.

יא  כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ;    לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.

יב  עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ:    פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.

יג  עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ;    תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.

יד  כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ;    אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.

טו  יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ–עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה;    אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.

טז  אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ;    וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.

  1. לדמיין במחשבה מידי פעם את המילה נגף, בניקוד קובוץ-חיריק-צירי.

הרב יחזקאל נגר, רעננה ישראל

זיקה – נקודה למחשבה

פירוש המילה – קשר; חיבור.

כמו כן, זיקה הוא מושג תלמודי בהלכות ייבום השנוי במחלוקת, ומהותו קשר אישות בין הייבם ליבמה שנפלה לפניו לייבום – עוד לפני הייבום. בהלכות קדשים, זיקה היא קשר בין שני חלקי קרבנות המוקרבים יחד, התולה את דיניהם של שני חלקי הקרבנות וכשרותם למזבח או לאכילה זה בזה.

נגיף הזיקה מועבר בעיקר באמצעות עקיצה של יתוש – העקיצה מהוה קשר / חיבור , לא רצוי. הביטוי "עקיצה" בשפת הרחוב מראה על ניצול של הזולת, בדרך כלל נעשה בערמה / יש מחשבה המתכננת את ה"עקיצה". כמו כן לפי הפירוש במסכת יבמות, זיקה הוא קשר לא נכון לפני קיום מצוות היבום, יש שם קשר מיני לא נכון מבחינה רוחנית, כביכול "עקיצה" במקום החיבור הרצוי.

ההנחיה  בדרום אמריקה, הימנעו מהבאת ילדים!  קשורה ישירות ליחסי אישות, יש הכרח מצד המציאות, להתגבר על היצר.

מהי סיבה למגפה?

מתבאר מדברי האר"י בשער הכוונות, דרושי תפילת השחר:
" …כי כל הנשמות של בני אדם, הם ממה שמתברר מן 7 מלכי אדום דמיתו… וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר, זה הפסולת נעשה ארס וסם המוות, הממית לאדם בזמן המגפה. והוא סוד הפסוק ידבק השם בך את הדבר. והעניין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם הבירורים כנזכר, הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפה, ואחר שהיכו אותו, אינם נפרדים ממנו, ותמיד דבוקים עמו, ומקיפין אותו מכל סביבותיו, שיעור כמה אמות. ולא עוד, אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה, או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו, צריך להתרחק ממנו, וכל ההולך ומתדבק שם, הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכרים, ויכול להינזק. …".
ובהמשך..
בשער הכוונות דרושי תפילת השחר ( דברי המתחיל- והעניין הוא כי סוד הדבר…)
מוסבר שאחת הסיבות למגפה טמון בהסתלקות אורות מסוימים ונשאר הכלי בלי האור; וזהו בדיוק המצב בזמן ספירת העומר.
מה גורם להסתלקות האורות?
כאשר מתנהגים בניגוד לחוקים הרוחניים של היקום, היקום מגיב בהתאם.
מהי הגדרה של מגפה?
כאשר במקום מסוים, כגון עיר, מתים מספר אנשים בכל יום, והמוות איננו טבעי כגון מה שקורה עם שפעת החזירים במקסיקו, הרי זה בגדר מגפה בעיר!
מדוע נקראת "מגפה" ?
כאשר זה קורה במקום מסוים, שבכל יום מספר אנשים מתים מאותה מחלה, יש להישמר ולא לצאת לרחוב העיר, מכיוון שבאותם ימים מלאך המוות שולט ויש לו רשות לנגוף בכל מי שרואה (במקום ציבורי).

מדוע המגפה (שפעת החזירים) התחילה בספירת העומר?
ספירת העומר מייצגת זמן של דין, יש העדר גילוי אור ושפע רוחני. העדר זה משאיר מקום פוטנציאלי לצרות ובעיות. בתקופה זו לפני הרבה שנים, מתו במגפה 24,000 תלמידי רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה.

מדוע – שפעת החזירים?

האם יש קשר לביטוי "מתנהג כמו חזיר" או "מתנהג בחזירות" ?
לכל דבר הקורה בעולם יש סיבה, היקום פועל בעיקרון סיבה ותוצאה, שום דבר לא קורה במקרה. התנהגות בחזירות פירושה חוסר התחשבות בזולת! ממש בתקופה זו לפני הרבה שנים מתו תלמידי רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו בכבוד זה בזה. יש כאן מוסר השכל וסימן אזהרה חשוב. בכך שמגפה זו מתרחשת בזמן הזה ונקראת בשם הזה, מוסר ההשכל הוא שיש להיזהר מאד בכבודו של הזולת!

לפרשת הקטורת עם כוונות לחץ כאן