בר מצווה
על מנת להסביר זאת, נקדים שיש מספר מדרגות של הנשמה שלמעשה מבטאת מדרגות ושלבים במודעות ובהתפתחות אישית.
החלק הראשון, בעל המודעות הנמוכה יותר, נכנס לגוף התינוק תוך כדי שלבי ההיריון והלידה – וניקרא "נפש".באופן כללי
נפש האדם זוהי בדרך כלל מודעות אנוכית ורק לאחר מאמץ ניתן להתעלות ולזכך את הרצונות האנוכיים של הנפש.
בספר הזוהר בתחילת פרשת "וישב" נאמר שהיצר הרע נמצא עם האדם מרגע לידתו ,הוא מכונה בזוהר "מלך זקן וכסיל ".
שלבי הנפש ממשיכים להתעצם עד גיל 12 לבת ו-13 לבן. בשלב זה דרגת הרוח נכנסת, לפי ספר הזוהר "היצר הטוב" נכנס בשלב זה והוא מכונה "ילד מסכן".
הוא מכונה כך מכוון שליצר הרע יש ותק והשפעה על הילד והוא גורם סבל רב ליצר הטוב.
כאן טמונה ההבנה מדוע ילדים בגיל ההתבגרות חווים קונפליקט ומלחמה פנימית, שלעיתים רבות מוציאה אותם מאיפוס! זוהי המלחמה הפנימית בין היצר הטוב לרע.
השם "רוח" מעיד על דרגה זו שמשמעותה רוחניות שהילד/ה מקבלים כוח שעוזר להתעלות מעל הרצונות האנוכיים.למעשה שלב זה מהווה רק התחלת התהליך הרוחני למימוש האמיתי של הנשמה בעולם זה {שלב הנקרא "נשמה" נכנס בגיל 20}.
עד גיל בר/בת מצווה זהו שלב ההכנה, תחילתה של העבודה הרוחנית מגיל בר/בת מצווה ומעלה וככל ששלב ה"רוח" שהילד/ה מקבל מתבצע בצורה טובה יותר כך תגדל התועלת מכך, לכל החיים.
לבת, ה"רוח" נכנסת באופן טבעי ומעצמה. ניתן לחזק שלב זה על-ידי מתן ברכה לילדה.
לבן, ה"רוח" מתחברת גם כן באופן טבעי ועל מנת לחזק שלב זה יש את העלייה לתורה עם תפילין. התורה, מייצגת את דרגת המודעות שנקראת "רוח".
לכן עליה לתורה זוהי למעשה התחברות ועליה רוחנית אותה יכול לחוות הילד בפעם ראשונה בגיל הבר מצווה.
מגיל זה ואלך יכול הנער גם לשמש חלק מהקהילה הרוחנית ולהיחשב חלק ממניין, כלומר להיות בעל היכולת לגלות אור וברכה עבור אחרים, דבר שהוא חלק מיעוד ומימוש רוחני של כל אדם וזאת מכוון שאי אפשר לקבל אושר אמיתי בעולם הזה בלי היכולת לתת
משמעות סעודת בר-המצווה
האזכורים הטקסיים הראשונים לטקס התבגרות יהודי מופיעים בתקופת התלמוד (מאות 5-2 לספירה); האחד הוא אזכורו של רב יוסף, אשר בשמעו את הבשורה הטובה כי הוא חייב במצוות, חשב שיש לציין זאת בעריכת מסיבה – 'יום טוב לחכמים' כלומר סעודת בר-מצווה שהיא הכרת תודה על הבשורה הטובה (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא דף פ"ז עמוד א').
במאה ה-16 בפולין מתאר ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) אירוע בר מצווה מלווה בחגיגה, בסעודת מצווה רשמית ובדרשה בדברי תורה מן הסוג המוכר לנו כיום, בנוסף לעליה טקסית לתורה: "עושים שמחה ונותנים שבח והודיה לה' שזכה הנער להיות בר מצווה …במאה ה-17 אף תואר גודל החגיגה והסעודה "ביום שנכנס בנו בעול מצוות" כגודלה של מסיבת חתונה: "כיום שנכנס לחופה" (ה'מגן אברהם', פולין).
במשנה נאמר: "בן שלוש עשרה למצוות" (אבות ה, כה). על סמך זה קובעת ההלכה כי בגיל 13 כל ילד הופך ל"בר מצווה", כלומר, בן מצווה ("בר", פירושו בארמית "בן"). בן המצווה נחשב למבוגר החייב בקיום המצוות ויכול לבצע פעולות של המבוגרים, כמו השתתפות במניין ובעלייה לתורה.
על פי התפיסה הדתית, מעתה והלאה הנער הוא הנושא באחריות למעשיו וייענש בעצמו על עבֵרותיו.
אחד בגימטרייה =13 אהבה = 13 דאגה(לזולת) = 13
בבר-המצווה בגיל 13 נפתח ערוץ לתדר של שלמות .
ניתן להיעזר במסר השבועי על מנת לקבל רעיונות לדרשה של בר-המצווה .
במידה ואהבתם – כדאי להעביר הלאה