הייתה בצורת ורעב בארץ כנען. אחי יוסף ירדו למצריים כדי לקנות אוכל. כך מסופר באריכות בפרשת השבוע שעבר, בפרשת מקץ. הם מגיעים ליוסף שהיה המשביר המרכזי. ואז מתחיל הסיוט הכי גדול שהם חלמו עליו. יוסף מאשים אותם שהם מרגלים ושקרנים. הוא דורש מהם להביא את בנימין וכלא את שמעון. וכשבנימין מגיע, יוסף שותל בחפציו את הגביע האישי שלו ומאשים אותו בגניבה והעונש על כך הוא להיות לו לעבד. ספר הזהר מסביר שאחי יוסף מכרו את יוסף אחיהם ועל פי החוקים של הבריאה משכו עליהם גזר דין מוות. יוסף ידע את זה וראה את הסבל שהם עתידים לסבול בגלל זה הם וכל הדורות שיצאו מהם. הוא ייסר אותם כדי למתק את הדינים האלה, עבור הדורות שיצאו מהם לפחות. הדין הזה לא פסח מגורלם של אחי יוסף. ספר הזהר, בפירושו למגילת איכה מסביר, שהם התגלגלו שוב בעשרה מגדולי ישראל בזמן חורבן בית המקדש ונרצחו על ידי הרומאים באכזריות רבה. הם הנקראים עשרת הרוגי המלכות.
בפרשה זו יש כוח מאד חשוב ומסר עבור כולנו. ניתן לראות זאת בברור בהפטרה של פרשת ויגש, הלקוחה מספר יחזקאל פרק ל"ז.
בהפטרה מדובר על שני עצים: אחד ליהודה ואחד ליוסף. "וקרב אותם אחד אל אחד, לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך". כאן נאמר לנביא יחזקאל לחבר שתי דרגות מציאות, דרגה הנקראת עץ החיים שקשורה בספירת יסוד וליוסף הצדיק, עם דרגה שנקראת מלכות והיא קשורה ליהודה.
למעשה, יצירת החיבור בין הדרגות הרוחניות שהזכרנו יגרמו לחיבור ואחדות בין הפלגים השונים שבתוך שבטי ישראל. הרי ידוע שהכוח ההרסני ביותר עבורנו הוא הכוח של הפירוד. כאן מופיע הכוח שיכול לגרום לאחדות. לכן הפרשה נקראת "ויגש אליו יהודה" מלשון גישה. יהודה המייצג את ספירת המלכות, כמו שציינו לעיל, ניגש ומתחבר עם יוסף המייצג את ספירת יסוד. צריך לזכור שיהודה לא ידע שהעומד מולו הוא יוסף, אלא האיש הכי חזק במצרים שיכול להרוג אותם בהרמת גבה. וכאן מלמדת אותנו התורה עיקרון על בעבודה רוחנית. מי שרוצה את האור של הבורא חייב להתאמץ הרבה מעבר למה שנוח לו ולפעול נגד הטבע שלו והאגו שלו. הוא חייב ללכת על הכל. אחי יוסף ידעו שכל הצרות האלה באו בגלל שמכרו את אחיהם. יהודה, שהאחריות העליונה על מכירת יוסף הייתה מוטלת על ראשו, לקח אחריות על בנימין והיה מוכן לשלם בחייו כדי להרוויח את רחמי האיש או למות.
ואז, הכל השתנה, האימה נשברה והאיש החזק והמאיים התוודה "אני יוסף". אז האור מאיר וכל החושך נעלם והכל מובן וברור. הקריאה הזו בתורה יכולה לתת לכל אחד מאיתנו את הנר הזה ביד, כשהכל חשוך ומפחיד, הנר מאיר וקולו של הבורא נשמע מתוך האפלה ואומר "אני כאן, לידך, שומר עליך. כל מה שקורה הוא רק לטובתך כדי לתת לך את היכולת לעלות למדרגה גבוהה יותר".
ספירת מלכות (המיוצגת על ידי יהודה כאמור) מעידה על הכלי שמקבל את השפע ועל היכולת לממש. יוסף מייצג את ספירת יסוד. הוא זה שמאסף את כל הכוחות העליונים ומזרימם לצורך מימוש על ידי ספירת המלכות. על מנת שחיבור כזה יקרה, יהודה המייצג את המציאות הגשמית, את כל אחד מאיתנו, צריך לצאת מגדרו, מהמקום הנוח שלו ומהאגו שלו ולפנות אל האור של הבורא ולומר "אני מוכן לכל מה צריך לעשות כדי שהאור יתגלה בחיים שלי".
הסיפור מלמד אותנו שבכל עת, האדם צריך לראות מול עיניו את הטובה האמיתית של נשמתו ולא של גופו. מכיוון שבעולמינו הגשמי יש מאבק תמידי בין מודעות הנשמה למודעות הגוף, אנו רוצים לקבל את הכוח של הפנימיות שלנו. מודעות הנשמה היא זו שתוביל ותראה את הדרך!
